המשימה האטיוטרופית של אנטיביוטיקה היא לקבוע את הגורם הסיבתי של המחלה מחומר קליני, כמו גם לקבוע את רגישותה לאנטיביוטיקה. הדבר מצריך ביצוע מדויק ומדויק ביותר של כל שלב במחקר, החל מאיסוף החומר, העברתו למעבדה הבקטריולוגית ועד לקבלת תוצאות סופיות מובנות.
ניתן לקבוע את הרגישות של חיידקים לאנטיביוטיקה על ידי דילול או דיפוזיה.
התוצאות המתקבלות מאפשרות להפריד מיקרואורגניזמים ל:
- עָמִיד בִּפְנֵי;
- עמיד בינוני;
- רָגִישׁ.
הריכוז הגבולי קבוע בתקנים המוכרים בכל העולם ומשמש במחקר קליני ומיקרוביולוגי במעבדות רבות במדינות מפותחות.
רשימת האנטיביוטיקה שמיקרואורגניזם מסוים רגיש להן (לא רגיש) נקראת אנטיביוטיקוגרמה. כל התוצאות מוצגות בו ביחידות של MIC (Minimum Inhibitory Concentration). עם זאת, הרגישות לאנטיביוטיקה בגוף יכולה להיות שונה מאוד מרמת הרגישות במעבדה.
עד היום טרם נוצרו שיטות חדשות הקובעות את רמת הריכוז הזה בגופו של המטופל.
תרבית לרגישות לאנטיביוטיקה לא תמיד תואמת את המצב האמיתי, שכן היא נקבעת לא באיבר שנפגע ממחלה, אלא במבחנה מעבדתית. ומכיוון שהזמינות הביולוגית של תרופות משתנה באופן משמעותי, האנטיביוטיקה עצמה עלולה להיות לגמרי לא יעילה במצב זה.
מיכל התרבית האנטיביוטי מאפשר לך לקבל תמונה מדויקת והוליסטית יותר של המצב האמיתי של האיבר הפגוע.
תרבית שתן לאנטיביוטיקה אינה מטילה דרישות כלשהן למועד איסוף השתן. 
תנאים עיקריים:
- כך שהשתן נאסף לא לפני שעתיים של אצירת שתן;
- נהלי היגיינה חובה (כביסה יסודית);
- איסוף שתן במיכל סטרילי עם מכסה אטום;
- נעשה שימוש ביישום מה שנקרא "הזרם האמצעי" (כלומר, רק החלק האמצעי של השתן הכולל המשוחרר).
חשוב מאוד לפתוח את המיכל ממש לפני לקיחת החומר.
מיכל עם חותם שבור אינו משמש לניתוח מלא.
יש צורך למזער את מרווח הזמן בין איסוף שתן למעבדה ככל האפשר.
האפשרות הטובה ביותר היא לאסוף שתן בחדר מעבדה.
להיות בריא!
